🎧 להאזנה לשיעור המקורי בקול הלשון: לחצו כאן
"כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" — כך יברכו הכהנים את עם ישראל. הכהנים, על ידי ברכתם, משפיעים שפע ברכה לכל עם ישראל. בזמן בית המקדש היו משתמשים בברכה זו בשם המפורש. מהיכן שואבים הכהנים את הכוח הזה — להפוך, בברכתם, דין לרחמים?
הביטוי "כֹּה תְבָרְכוּ" מקבל אור חדש כשמשווים אותו לביטוי דומה שמצינו אצל אברהם אבינו. כשהקדוש ברוך הוא אמר לאברהם אבינו "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" — לשון "כֹּה" היא, כידוע, לשון דין (כמו שמצינו "כה אמר ה'" בנבואות תוכחה). אך מיד לאחר מכן כתוב "וְהֶאֱמִן בַּה', וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" — שאברהם אבינו האמין בהקדוש ברוך הוא, ומאמונתו זו יצאה זכות.
מבאר בזה הזוהר הקדוש שני פירושים. או שהקדוש ברוך הוא חשב לאברהם אבינו את אמונתו לצדקה — שבגלל שהאמין, הייתה לו זכות. או שאברהם אבינו עצמו חשב, שכאשר הקדוש ברוך הוא אמר "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ" בלשון דין, אברהם אבינו הפך זאת בליבו למידת חסד — אף שזה נראה לו כדין, הוא חשב שזו מידת צדקה. ומבארים בדברי החסידות: אברהם אבינו לימד בכך את מידת "עין טובה" — שעל ידי שאדם יודע שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה הוא חסד, הוא גורם, ממש בפועל, להפוך את מידת הדין למידת הרחמים.
"אֵיזֶהוּ חָסִיד — הַמְחַסֵּד עִם קוֹנוֹ."
על פי מסכת שקלים ה, אמיהו "חסיד"? מי שעושה חסד עם קונו — כלומר, שהוא הופך את מידת הדין למידת הרחמים, על ידי שהוא מאמין ויודע ורואה בעין טובה, שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה הוא לטובה. כמו שכתוב על אברהם אבינו עצמו: "החסד מתגלגל בעולם בשבילו" — על ידי שהייתה לו עין טובה, שכל מה שהוא ראה היו חסדי הקדוש ברוך הוא, וטוב מהקדוש ברוך הוא, והכול היה טוב בעיניו — ובכוח זה נהפכו כל הדינים לרחמים, וחסד התגלגל בעולם.
וזהו הפירוש בברכת הכהנים: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" — מידתו של אהרן הכהן הייתה כמידת אברהם אבינו, שכן הכהן, העובד במקדש, הוא תלמידו של אברהם אבינו. הוא יודע שגם הדינים הם חסדים, וממתיק את מידת הדין ומוציא ממנה רחמים, חסד, צדקה וברכה. כתוב בספרי הקבלה, שהיסוד של מידת הגבורה הוא, בפנימיותו, רחמים וחסד. לכן יצחק אבינו הוא כנגד בית המקדש — כמו שכתוב "עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים" (משנה, אבות א, ב), הכנגדים לשלושת האבות: תורה — כנגד יעקב אבינו; עבודה — כנגד יצחק; וגמילות חסדים — כנגד אברהם אבינו. "עבודה" — כנגד בית המקדש — היא כנגד יצחק, שכן הוא היה הקורבן הראשון, שאברהם אבינו הקריב אותו בהר המוריה, והוא יסד את עניין בית המקדש. ומבית המקדש יוצאים רחמים לכל העולם — שכן המתקת הדינים, שיסודם ביצחק, הם חסדים גדולים מאוד, כיוון שהם לבושים בתוך דינים, וכאשר ממתיקים אותם, החסד היוצא מהם גבוה במיוחד. לכן משפיע בית המקדש שפע לכל העולם, לכל קצוות הארץ.
דווקא על ידי שאדם מכיר, יש לו עין טובה, מתבונן ויודע ומאמין שכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה הוא לטובה — ובכל מידה שהוא נותן לך, לפי מידתו של האדם — הוא ממתיק את הדינים, ומשפיע חסד לעולם.
מביא בעל חובת הלבבות בהקדמתו, שאחת הסיבות שאנשים אינם מרוצים בעולם הזה, היא שקורים לאדם ייסורים, ואנשים אינם חכמים דיים להתבונן ולהבין את החסד שבייסורים. הייסורים באים לעזור לנו להמליך את הקדוש ברוך הוא בעצמנו: אדם המתמודד עם בעיה, צריך להתחזק באמונה, ויוצא שהצרה גורמת לו להתחזק במלכות שמים, והוא ממליך בעצמו, בפנימיותו, את השם. כי כשהכול הולך טוב — אין זה מבחן; אדם מודה להשם, אך אין בכך כל כך מסירות נפש. אך כשלא הולך למישרים, ואף על פי כן אדם מאמין ובוטח בקדוש ברוך הוא, ויודע שהכול חסד — הוא מכניס בפנימיות נפשו, בעומק נפשו, את העניין של חסד השם. ובזה הוא ממתיק את כל הדינים, וגורם שמן הצרה יצאו באמת רק רחמים וחסד.